סיוע לקשישים בשעת חירום – מדריך למשפחות ומטפלים

בזמן מצב חירום, תפקידם של בני המשפחה והמטפלים חיוני במיוחד בהגנה על הקשישים ובשמירה על רווחתם. אנשים מבוגרים עלולים להתקשות בהבנת המצב או בביצוע מהיר של פעולות, ולכן תמיכה ותקשורת נכונה יכולים להציל חיים. המדריך הבא מספק הנחיות כיצד ללוות, לתמוך ולהדריך קשישים במהלך אירועי חירום כגון אזעקות, מלחמה או אסון טבע – באופן שמעניק ביטחון מחד, אך גם שומר על כבודם ועצמאותם של הקשישים במידת האפשר.

תקשורת בהירה ומרגיעה

בעת חירום חשוב להסביר לקשיש את הנחיות ההתגוננות באופן ברור, פשוט ורגוע:

• הסבר פשוט ובגובה העיניים: פרטו בפני הקשיש מה קורה ומה צריך לעשות, בשפה שהוא מבין. הימנעו משימוש במונחים טכניים או בהפחדות. כדאי להשתמש בדוגמאות מוכרות מעולמו של הקשיש – למשל להזכיר אירועים קודמים שהוא חווה ולהסביר שהמצב הנוכחי דומה, וכי יש לפעול בדרך מסוימת כפי שעשו אז.

• מסרים מרגיעים: תוך כדי ההסבר, הדגישו שאתם נמצאים יחד איתו ושהוא אינו לבדו. השתמשו בטון דיבור רגוע ובטוח, כדי להעביר לקשיש תחושה שהמצב בשליטה. ניתן לומר משפטים כמו: “אנחנו מוכנים לזה, תיכף נהיה במקום בטוח”. המטרה היא להפחית חרדה ולמנוע בהלה שעלולה לשתק את היכולת לפעול.

• בדיקת הבנה: לאחר שמסרתם הנחיות, בקשו מהקשיש לחזור עליהן או להסביר במילים שלו מה הבין שצריך לעשות. כך תוכלו לוודא שהמסר נקלט נכון, ולתקן אי-הבנות אם עלו.

התאמת ההנחיות לצורכי הקשיש

לכל קשיש יש יכולות פיזיות וקוגניטיביות שונות, ולכן יש להתאים את הדרישות והציפיות ליכולותיו:

• בחירת מרחב מוגן מתאים: הדריכו את הקשיש כיצד לבחור את המרחב המוגן הטוב ביותר עבורו על פי הנחיות פיקוד העורף. קחו בחשבון את הזמן שלוקח לו להגיע למרחב זה – אם הקשיש איטי בהליכה או מתנייד עם הליכון/כיסא גלגלים, ייתכן שיהיה צורך לבחור מרחב מוגן קרוב יותר (גם אם רמת המיגון בו מעט פחותה) כדי להבטיח שיוכל להיכנס אליו בזמן הקצר שעומד לרשותו בעת אזעקה.

• תרגול מעשי: עוד לפני מצב חירום, תרגלו עם הקשיש את הפעולות הנדרשות. למשל, הפעילו אזעקת תרגול (או הסבירו שמדמים מצב של אזעקה) ועברו איתו את כל השלבים: קימה מהמיטה או מהכיסא, הליכה למרחב המוגן, נעילת הדלת וכו’. חזרו על התרגול מספר פעמים לאורך השנה, במיוחד אם הבחנתם שקיימים קשיים מסוימים. אתגרים שצצים במהלך התרגול (למשל, הקשיש מתקשה לשמוע את האזעקה או מתקשה בירידה במדרגות) ניתן לפתור מראש – בין אם על ידי עזרים טכנולוגיים (כמו התקנת חיישן רטט למתקשים בשמיעה) או על ידי שינוי התוכנית (למשל, לבחור מרחב מוגן בקומת הקרקע במקום במקלט תת-קרקעי).

• שמירה על עצמאות וכבוד: אפשרו לקשיש לבצע בעצמו את הפעולות שהוא יכול לבצע, ועודדו אותו לתרום במידת האפשר – אפילו בפעולות קטנות. תחושת המסוגלות והמעורבות מסייעת לשמור על כבודו וביטחונו העצמי גם בעת משבר. לדוגמה, ניתן לבקש ממנו לעזור להזכיר לכם לקחת פריט מסוים לערכה, או לתת לו משימה כמו להחזיק את הפנס בזמן שאתם סוגרים את חלונות הבית.

שילוב הקשיש בתוכנית החירום המשפחתית

מעורבותו של הקשיש בהכנות מבעוד מועד תגדיל את שיתוף הפעולה שלו בזמן אמת:

• הכנת התוכנית יחד: שתפו את הקשיש בגיבוש תוכנית החירום של המשפחה. הסבירו לו מה התפקיד של כל אחד, כולל התפקיד שלו. למשל, ייתכן שתאמרו: “כשיש אזעקה, תפקידך ללכת מיד לחדר המוגן ולהתיישב בכיסא המוכן שם, בזמן שאני מביא את הערכה וסוגר את הדלת”. כאשר הקשיש מבין את חלקו בתוכנית והוא היה שותף להכנתה, הוא ירגיש בטוח יותר וידע למה לצפות.

• עדכונים שוטפים ומעורבות: במצב מתוח או בתקופה של מתיחות ביטחונית, הקפידו לעדכן את הקשיש בכל שינוי או הנחיה חדשה שפורסמה. אל תשאירו אותו “מחוץ ללופ” – זה עלול להגביר את תחושת החרדה שלו. עדכנו אותו למשל: “שינינו את המקום שאליו הולכים בזמן אזעקה, עכשיו זה המסדרון ליד חדר השינה במקום הסלון, כי כך בטוח יותר עבורך”.

• תקשורת בזמן האירוע: בעת אזעקה או התרעה, בני המשפחה הנמצאים בקרבת מקום צריכים לפעול לפי התוכנית – לדוגמה, הנכד שגר בקומה למעלה ירד מיד לדירת הסבא לסייע לו. אם בני המשפחה אינם יחד עם הקשיש באותו רגע, ודאו שמישהו יוצר איתו קשר טלפוני מיד לאחר שנכנס למרחב המוגן, כדי לוודא שהכל בסדר. אחריות זו יכולה להתחלק בין כמה בני משפחה כך שתמיד יהיה מישהו שבודק מה שלום הקשיש.

שמירה על קשר וקבלת סיוע חיצוני

גם במהלך מצב החירום ולאחריו, חשובה הנוכחות וההתעניינות בקשיש:

• יצירת קשר סדיר: אם הקשיש גר לבדו, ארגנו משמרות בין בני המשפחה או השכנים להתקשר אליו באופן קבוע במהלך אירועי חירום ממושכים. שיחת טלפון קצרה לוודא שהוא רגוע, שיש לו אוכל ושתייה ושהוא נוטל את התרופות – יכולה למנוע הדרדרות במצבו. במידה והקשיש מתגורר איתכם, הקפידו לכלול אותו בשיחות המשפחתיות על המצב, ואל תדברו מעל לראשו.

• סיוע נפשי וחברתי: זכרו כי תחושת הבדידות והחרדה עלולה להיות מסוכנת כמעט כמו הסיכון הפיזי. עודדו את הקשיש לספר לכם איך הוא מרגיש, וגלו אמפתיה לפחדיו. ניתן גם להיעזר בגורמי מקצוע – למשל בקו חם לתמיכה רגשית – כדי שהקשיש יוכל לשוחח עם מומחה (לעיתים שיחה עם גורם חיצוני ניטרלי מסייעת בהפגת מתחים).

• מעורבות גורמי סיוע בקהילה: אל תהססו לפנות לקבלת עזרה מגורמים חיצוניים. לדוגמה, מוקד משרד הרווחה 118 מאויש באנשי מקצוע שיכולים לספק מידע וסיוע לקשישים ולבני משפחתם, במיוחד במהלך מצבי חירום. גם המוקד העירוני 106 ברשות המקומית עומד לרשותכם לכל שאלה או בקשה לסיוע לוגיסטי (כגון עזרה באספקת תרופות או תיקון תקלות בבית בזמן מלחמה).

להלן מספרי טלפון חיוניים שחשוב לשמור בהישג יד עבור סיוע לקשישים בשעת חירום:

זכרו: במצב חירום רפואי או סכנת חיים מיידית – יש לפנות מיד למגן דוד אדום (מד”א) באמצעות חיוג 101 או למוקדי החירום הרגילים. הטבלה לעיל מתייחסת למוקדי סיוע במידע ותמיכה לקשישים במהלך אירועי חירום מתמשכים.

שאלות נפוצות – תמיכה בקשישים בזמן חירום

שאלה: איך אפשר לשכנע את הורה הקשיש שלי להיכנס למרחב המוגן כאשר נשמעת אזעקה?

תשובה: התנגדות או היסוס מצד קשישים להגיע למרחב המוגן נובעים לעיתים מבלבול, פחד או תחושת חוסר אונים. כדי להתמודד עם זאת, חשוב לעבוד בשני מישורים: ראשית, להכין את הקשיש מראש באמצעות הסברים ותרגול, כפי שתואר במדריך. שנית, ברגע האמת – לדבר בתקיפות עדינה: לומר למשל “עכשיו קמים והולכים לחדר הביטחון, אני איתך” תוך הפגנת נחישות רגועה. אפשרו לו לקחת חפץ מרגיע (כמו רדיו קטן או אלבום תמונות) אם זה מסייע בשיתוף הפעולה. לאחר האירוע, כשנרגעים, שוחחו איתו על החששות שהיו לו ונסו להפיגם בהיגיון ובחיבה.

שאלה: מה עליי לעשות אם איני מצליח ליצור קשר עם סבא במהלך מצב חירום?

תשובה: אם שיחת טלפון רגילה אינה נענית, נסו מספר פעמים ובמקביל הפעילו את תוכנית החירום: שלחו מישהו מיידית לביתו של הסבא כדי לוודא את מצבו. במידה ואין אפשרות פיזית להגיע אליו בשל המצב (למשל עוצר או סכנה בחוץ), דווחו למוקדי הסיוע – מוקד 106 העירוני או מוקד 118 – ובקשו שינסו לשלוח צוות או מתנדב לביקור בדיקה. חשוב ליידע את הרשויות כמה שיותר מוקדם אם יש חשש לשלומו של אדם קשיש לבדו. לאחר יצירת הקשר, בדקו מה מנע ממנו לענות (ייתכן שקשיי שמיעה, נפילת קו הטלפון או בלבול) ונסו למנוע מקרה דומה בעתיד, למשל על ידי ציידו בטלפון עם צלצול מוגבר או לחצן מצוקה.

שאלה: כמטפלת סיעודית, כיצד אוכל לסייע לקשיש תחת אחריותי מבלי להזניח את בני משפחתי שלי?

תשובה: מטפלים ואנשי סיעוד מתמודדים לעיתים עם דילמה בין הדאגה למשפחתם לבין מחויבותם לקשיש. הפתרון טמון בתכנון ובגיבוי: ודאי שיש למשפחתך שלך תוכנית חירום ברורה ושיש מי שידאג להם בעת הצורך (בן זוג, קרוב משפחה או שכן). אם את יודעת שהבית שלך מוכן והיקרים לך בטוחים, תוכלי להתפנות נפשית ופיזית לסייע לקשיש. במקביל, כדאי לתאם עם משפחת הקשיש או עם שכניו הקרובים שיפעלו גם הם כמערכת גיבוי – למשל, אם יש לילות שאת חייבת להיות בביתך, מישהו בסביבתו של הקשיש יוכל לעבור ללון אצלו. שיתוף פעולה קהילתי והכנת סידורים מבעוד מועד יאפשרו לך למלא את תפקידך באופן מיטבי מבלי לחשוש למשפחתך.

שאלה: מתי נכון לפנות לעזרת הרשויות או גורמי מקצוע בנוגע לקשיש בזמן חירום?

תשובה: רצוי לערב גורמי מקצוע בכל מצב שבו את/ה מרגיש/ה שההתמודדות עם הקשיש בשעת חירום חורגת מיכולתך. למשל: אם הקשיש מראה סימני מצוקה נפשית חמורה (דיכאון עמוק, בלבול מסוכן או חרדה משתקת), אם ישנה הידרדרות פיזית פתאומית במצבו, או אם נוצר צורך לוגיסטי שאינכם יכולים לספק (כמו העברת הקשיש למקום מוגן יותר). במקרה כזה פנו ללא דיחוי למוקד 118 של משרד הרווחה או לגורמי רווחה מקומיים, הסבירו את המצב ובקשו סיוע. גורמי הרווחה מכירים כלים ותוכניות לסיוע לאוכלוסייה המבוגרת בעתות משבר, ויעדיפו לטפל בבעיה כשהיא קטנה מאשר במצב של סכנת חיים. תמיד עדיף להתייעץ ולבקש עזרה – אין בכך שום בושה, להיפך: זו אחריות.